מנועי הטורבו המודרניים מציגים גמישות משופרת והכוונה בכך, שכוחו של המנוע מורגש כבר בסיבובי מנוע נמוכים יחסית. הנשימה המשופרת של המנוע מאפשרת לחסוך יותר בדלק, צריך פחות לאמץ את המנוע כדי לקבל ביצועים טובים והתחושה היא של מנוע פעיל וערני יותר.
מגדש הטורבו הומצא כבר בשנת 1905 על ידי שוויצרי בשם אלפרד בוצ'י עבור מטוסי בוכנה, משום שכוחם של אל ההוגבל מאוד ככל שטסו בגובה רב, בשל הירידה בדחיסות האוויר
המרוץ אחר שיפור יעילות מנועי הבערה הפנימית הביא להולדת דיחוס האוויר למנוע על ידי מגדש טורבו, אבל חסרונותיו של זה שכוללים זמינות כוח בעייתית בתחילת דרכו בסל"ד הנמוך ופעולה לא ליניארית (אתם וודאי זוכרים את בעיטות הכוח של המנועים הישנים והסל"ד המת בתחילת פעולת המנוע), הביאו את מתכנני המנועים לחפש אחר פתרון גדישת אוויר שמעניק מהירות דיחוס גבוהה וכן פעולה ליניארית ונשלטת יותר. הפתרון היה מגדש 'על', או בלעז, סופר-צ'ארג'ר.
כפי שניתן לראות בהסברים שלנו על תפקידו ופעולתו של מגדש הטורבו, נכיר לכם עכשיו את הרכיב החשוב שנקרא פורק עודפים - 'וייסט-גייט'. כאמור, מגדש הטורבו מונע על ידי טורבינה המוזנת מזרימת גזי הפליטה של המנוע. זרימה זו אוצרת בתוכה אנרגיה וזו, במקום ללכת לאיבוד, מניעה את המניפות בצד החם של מגדש הטורבו ויוצרות מצדו השני של הטורבו, פעולת יניקת אוויר ודחיסתו בכוח למנוע.
מסביב למגדש הטורבו במנוע המוגדש ישנם אבזרים רבים שמסייעים לפעולתו היעילה והתקינה. אחד החשובים בהם, בזכות השיפור שהוא מספק ליעילות המנוע הוא מצנן הביניים (אינטרקולר).
